מקור הוריות ו׳ א:א׳-ב׳
1 אַף חַטָּאת לֹא נֶאֱכֶלֶת.
2 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: ״הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר וְגוֹ׳ הַכֹּל עוֹלָה״. הַכֹּל עוֹלָה סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶפְשָׁר שֶׁחַטָּאת עוֹלָה! אֶלָּא הַכֹּל כָּעוֹלָה: מָה עוֹלָה לֹא נֶאֱכֶלֶת – אַף חַטָּאת לֹא נֶאֱכֶלֶת. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל עֲבוֹדָה זָרָה הֱבִיאוּם, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשׂוּ בִּימֵי צִדְקִיָּהוּ.
פירוש רשימות שיעורים על הוריות ו׳ א:א׳-ב׳
1 גמ'. אמר רב פפא כי גמירי חטאת שמתו בעליה במיתה הני מילי ביחיד, אבל לא בצבור, לפי שאין מיתה בצבור.
2 רב פפא אמר שאין חטאת ציבור מתה. ונראה דיש ב' דינים בחטאת יחיד שמתו בעליה. דין א' שאין כפרת חטאת חלה ליחיד לאחר מיתה, ודין ב' דחטאת יחיד לאחר מיתת בעליה למיתה אזלא, דמכיון דאין עוד כפרה ממילא חל דין דחטאת למיתה אזלא. ובחטאת הציבור אפילו אם כל הציבור מת עדיין חל חובת כפרה לציבור ולכן קיי"ל דאין חטאת ציבור מתה, דהדור הבא חייב להביא הקרבן לכפרת הציבור. ומדינו של רב פפא נלמד דהדור הבא הוי בר חיובא בחובת חטאת ציבור. ומכיון דשייך כפרה לציבור גם לאחרי שמת הדור הראשון ממילא החטאת כשרה.